לפעמים, ביני לבין עצמי אני שואלת מה זורם בתוך דמי לפעמים, ביני לבין עצמי אני שואלת מי זורם בתוך דמי את מי אני גוררת הלאה לתומי בדרך התלולה של עצם קיומי? מושכת הלאה באושרי בזעמי - יומם ולילה עוד מתנגנת שפת אימי

Sometimes, between me and myself, I ask what flows within my blood. Sometimes, between me and myself, I ask who flows within my blood. Whom am I, in my innocence, dragging onward along the steep path of my very existence? I pull ahead—in my joy, in my rage— day and night my mother tongue still resounds.

לפעמים, ביני לבין עצמי אני שומעת את קולו של חלומי לפעמים, ביני לבין עצמי אני שומעת את בכיו של חלומי והוא שואל אותי ברעד לשלומי והוא שואל היכן ארצי ומי עמי אני מראה לו תעודה, הכל רישמי אבל בשמי עוד מתנגנת שפת אימי

Sometimes, between me and myself, I hear the voice of my dream. Sometimes, between me and myself, I hear my dream weeping. And it asks me, trembling, about my well-being, and asks where my land is and who my people are. I show it a document—everything is official, but in my sky my mother tongue still resounds.