[פתיחה]
והיה ביום ההוא, אני אומר
ביום בו תיפקח נא עינייך לראות
שעלייך לבחור בין שתי הרעות, כן, בין שתי הרעות
וזה יהיה לך לאות
כאן יתחיל מסע של בכי לדורות
אל תשכחי לקחת שק לדמעות
הציבור מתבקש להישמע להוראות
הרשויות המוסמכות יפרסמו הודעות
[Opening]
And it shall be on that day, I say,
the day when your eyes will open to see
that you must choose between two evils, yes, between two evils,
and this shall be a sign to you.
Here will begin a journey of weeping for generations.
Do not forget to take a sack for tears.
The public is requested to heed the instructions.
The competent authorities will publish announcements.
[בית ראשון]
אחרי שהלכת, נפלתי אל תוך סדק בעולם
הצעקה קפאה בפי
לא ידעתי את נפשי ופתאום מצאתי אותה מונחת בכפי
הפעם אין לאן לברוח", לחשה לי, מתמוטטת"
תעשה חשבון, כבר התגלגלת בסיפור כזה
והלב שלי נשבר שוב, הפעם במקום הנכון
[First verse]
After you left, I fell into a crack in the world.
The scream froze in my mouth.
I was beside myself, and suddenly I found my soul lying in my palm.
“This time there’s nowhere to run,” she whispered to me, collapsing.
Take stock—you’ve already rolled through a story like this.
And my heart broke again, this time in the right place.
[בית שני]
מיהרתי לצאת אל קיר האבן
להעביר כרטיס בתפילומט
יצתה בת קול כפתקית ואמרה, "פג תוקף
"פנה לסניף שלך במוצאי שבת
השדים שלך, ניסים, שוב שיחקו לי במספר הסודי
המלכות אבודה, פאפא
היא לא הייתה דמוקרטית, היא לא תהיה יהודית
הו נסיכה אמריקאית, במגלומניה הקדושה
עמדת על הכתפיים של אימא כדי להביט בפניי
והנה את עם כל אזרחיה, יוצאת העירה להתהדר במתנותיי
אומרים שראו אותך רוכבת על מטאטא חדש מעולם אחר
אומרים שמצאת לך אחד עם כסף
ולא שאלת אותו במה הוא סוחר
[Second verse]
I hurried out to the stone wall
to swipe a card at the Tefilomat.
A heavenly voice came out like a little slip and said, “Expired.
Go to your branch after Shabbat.”
Your demons, Nissim, once again played with my PIN.
The kingdom is lost, Papa.
It was not democratic; it will not be Jewish.
O American princess, in the holy megalomania,
you stood on your mother’s shoulders to look into my face,
and here you are, with all her citizens, going into town to flaunt my gifts.
They say they saw you riding a new broom from another world.
They say you found yourself one with money,
and you didn’t ask him what he trades in.
[בית שלישי]
בין הגגות, המרפסת מרחפת
תמיד היא מאבדת את המדרגות
המלך הגולה נושא נאום פרידה מול ירח מלא מחשבות מדאיגות
החגיגות בעיצומן, תעתועי הדמוקרטיה
בואי לא נעורר חשד במפלג ההסתה
אבל את מתקרבת למקום שבו החיוך שלך אינו שווה פרוטה
[Third verse]
Between the rooftops, the balcony hovers;
she always loses the stairs.
The exiled king delivers a farewell speech before a full moon of troubling thoughts.
The festivities are in full swing—the delusions of democracy.
Let’s not arouse suspicion in the incitement division,
but you are approaching the place where your smile isn’t worth a penny.
[בית רביעי]
את יודעת כי עיקר הרעש יורגש הרחק ממוקד ההתנתקות
להקיץ לפתע מחלום שכולו מתיקות, ללקט בחופזה כמה דברים לילקוט
להבין שחיים שלמים לא יספיקו למצוא את המקום שבו נפלה הטעות
כל מפולת גדולה מתחילה בתזוזה של גרגיר חול פעוט
[Fourth verse]
You know that most of the noise will be felt far from the epicenter of the disengagement:
to wake suddenly from a dream made all of sweetness, to hastily gather a few things for the knapsack;
to realize that an entire life will not suffice to find the place where the mistake occurred.
Every great landslide begins with the movement of a tiny grain of sand.
[בית חמישי]
חדו רבנן, "הרס מקומם, חורבן בונה
"הרי לך דבר הלמד מאובדנו
וענו תלמידי הון ואמרו
"כבר ראינו את המנוח הולך אחרי ארונו"
"?ומנדא אמר, "מאי נפקא
צחקו השדים שרקדו במחבת
זה התינוק שנשפך עם המים באמבט
שבוע טוב, גברת קפקא
ניפגש אחרי המשפט
[Fifth verse]
The Rabbis taught: “Destruction displaces; ruin builds.”
Here is something learned from its loss.
And the disciples of capital answered and said:
“We have already seen the deceased walking after his coffin.”
And someone said, “What difference does it make?”
The demons who danced in the frying pan laughed.
This is the baby that was thrown out with the bathwater.
Have a good week, Ms. Kafka;
we’ll meet after the trial.
[סולו גיטרה]
[Guitar solo]
[בית שישי]
מעל מגדלים תאומים, ראיתי בקריסת המסחר
בשוק החלומות
זו הפקת ענק של לקחים, דורות של חוקרים עוד יעשו להם שמות
מצב פוסט-קולוניאלי, משיח סטרוקטורלי
בכפר הגלובלי אף אחד לא יכול על שלטון התאגיד
זה שיר הנושא לסרט
על היהודים שחזרו להיסטוריה להקים את מלכות בית דוד
והוא נכתב בערב פורים
מן הרווח הבלתי ברור שבין הפנים למסכה
אתמול הייתי מלך, היום אני ליצן
עין אחת צוחקת, עין אחת בוכה
משוטט כמו שוטה שניתנה בידו חצי-נבואה והלכה לאיבוד
והוא מחפש אחריה, ונתקע בין הרגליים שרוצות להמשיך בריקוד
[Sixth verse]
Above twin towers, I saw the collapse of commerce
in the market of dreams.
It’s a giant production of lessons; generations of scholars will still make names for themselves on them.
Post-colonial condition, structural Messiah;
in the global village no one can stand up to corporate rule.
This is the title song for a film
about the Jews who returned to history to establish the kingdom of the House of David,
and it was written on the eve of Purim,
from the unclear gap between the face and the mask.
Yesterday I was a king; today I am a clown.
One eye laughs, one eye cries,
wandering like a fool who was given a half-prophecy and it got lost,
and he searches for it and gets stuck between the legs that want to keep dancing.
