['וורס א': נצ'י נצ] העולם הזה עולם תאגידי כשמלכות בבל רוקמת עור וגידים, שכחנו איך לחנך ילדים כולם דומים, דורות של זומבים ממשיכים לצמוח היום כולם רק מבינים בכוח מכובדי העם, חיים על חשבון אחרים בעיני המושכים בחוטים אנחנו רק מספרים חיילים, בני אדם אוטומטית נולדים למלחמות מתוכננות אז אין ברירה עולים על מדים אני אדם חופשי, לא משרת ולא אדון אותה שגרה בעמורה וסדום אין על מי לסמוך כולם עם כוונות זדון ואם לא באת בטוב לסלקטור 'תה לא נכנס למועדון פאק דם, בני זונות, מקטלגים לפי סוגים לפי צבעים, מעמדות, לפי חוגים כולנו ליצני חצר בארמון המלך, לא יותר אז ממשיכים ת'מאבק בתוך בבל

[Verse 1: Nechi Nech] This world is a corporate world. As the kingdom of Babylon grows flesh and sinew, we forgot how to raise children. Everyone's the same; generations of zombies keep on growing. Today everyone only understands force. Honorable folks of the nation live at others’ expense. In the eyes of the puppeteers we’re just numbers. Soldiers—human beings—are born automatically for preplanned wars, so there’s no choice but to put on uniforms. I’m a free man, neither servant nor master. Same routine in Gomorrah and Sodom. There’s no one to rely on—everyone’s got ill intent. And if you don’t come correct to the bouncer, you don’t get into the club. Fuck them, sons of bitches, they sort us by types, by colors, by classes, by cliques. We’re all court jesters in the king’s palace, nothing more. So we keep up the struggle inside Babylon.

[פזמון: סול ג'יי] איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא הגעתי כבר עד הקצה איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא

[Chorus: Sol J] How do I get out of this? I’m looking for a breach and not finding one. I’ve already reached the edge. How do I get out of this? I’m looking for a breach and not finding one.

['וורס ב': נצ'י נצ] "כולם כאן חיים בגישה של "למה מי אתה האנושות מתנהלת כך מעצם בריאתה וילדות קטנות לומדות להיות זונות כי רק ככה מקבלים תשומת לב -- אין עקרונות ?כמו מכונות, מתפלאים שקוראים לכם בהמות כשאתם שונאים בן־אדם בגלל נטיותיו המיניות אני צופה מהצד, לא מאמין ומתפעל איך כל ראסטה מאן בשקל קורא לשחרור ישראל לאהבת האחר, ולזמנים טובים יותר ומאחורי הגב עסוקים בלרכל ולדבר כולכם הוגי דעות, פילוסופים, גואלי עם ישראל וכל זמר סטלן בטוח שהוא מאיר אריאל מתעסקים בהבל הבלים, אני לא חלק ממרוץ העכברים עובד קשה עם שאר הנמלים כל סצנה היא סצנה עם אותם סוג אנשים אותם הדיבורים, אותם החרטות ותככים שונאים לראות אותך מצליח, כל אחד קנאי בחיי, צביעות שלא ראיתי מימיי צורה לכם, אם הכיס שלכם היה גדול כמו הפה שלכם הייתם יושבים על אחלה כסף - לא מקנא בכם תרימו ראש מעל ארגז החול צאו מתל אביב, כל המדינה שיכון אחד גדול אין לשחק אותה אמריקה עלינו דבר אליי בגובה העיניים, פה זה רק שנינו

[Verse 2: Nechi Nech] Everybody here lives with the attitude of “Who the hell are you?” Humanity has run like this since its very creation. And little girls are taught to be whores, because only that way you get attention—no principles. Like machines; and you’re surprised they call you beasts when you hate a person because of his sexual orientation. I watch from the side, disbelieving and amazed, how every one‑shekel rasta man calls for Israel’s liberation, for love of the other, and for better times— and behind your back they’re busy gossiping and talking. You’re all thinkers, philosophers, redeemers of Israel, and every stoner singer is sure he’s Meir Ariel. You’re busy with vanity of vanities; I’m not part of the rat race. I work hard with the other ants. Every scene is a scene with the same kinds of people, the same talk, the same BS and intrigues. They hate to see you succeed; everyone’s jealous. I swear, I’ve never seen such hypocrisy in my life. Shame on you—if your pocket were as big as your mouth, you’d be sitting on great money—I don’t envy you. Lift your head above the sandbox, get out of Tel Aviv; the whole country is one big housing project. Don’t play America on us. Talk to me at eye level—here it’s just the two of us.

[פזמון: סול ג'יי] איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא הגעתי כבר עד הקצה איך אני יוצא מזה מחפש פרצה ולא מוצא

[Chorus: Sol J] How do I get out of this? I’m looking for a breach and not finding one. I’ve already reached the edge. How do I get out of this? I’m looking for a breach and not finding one.

['וורס ג': נצ'י נצ] שמים ילדים מול מורים ומרצים שאומרים מילים גדולות ומבלבלים להם ת'ביצים שוטפים ת'מוח, להיות הכי מצליחים, הכי יפים הכי טובים לדרוס את החלש ללא תנאים ת'לא תריח ת'ביוב בהרצליה פיתוח ולא תהיה תקווה למלשינים בזה אני בטוח אני לא יודע אם יש למי לפנות, אם כן אז איפה זאת מדינת משטרה, עם סטיקר על הדשבורד "מאה בשבילך" אבל אדון שוטר אתה לא תעזור לי אם אין לי שטר של מאה בשבילך מדינה של חכמולוגים אין להם מושג בשיט חוזה המדינה בכלל רצה שידברו פה גרמנית דגל בהתבוללות עכשיו כולם בוכים מתגעגעים לשנות השבעים שכולם התהוללו כולם התבלבלו אז מחכים להתגלות אז בינתיים עושים קוק ומפנטזים על הגלות דור חרא, והילדים רוצים להיות גם בעניין דור מצויין, דור חמוש בנשק זה דור מזוין עשינו גיהינום מגן העדן כל אחד באד מאן, דבר נגוע ותחטוף דקירה בבטן ?אף אחד לא מוותר, אסור לוותר, מה אתה פראייר תגיד מילה לא במקום, חותך אותך כמו טאייר במקומך לא הייתי מזלזל כי רק החזק שורד מול חיית המתכת בעידן הברזל

[Verse 3: Nechi Nech] They sit kids in front of teachers and lecturers who say big words and mess with their heads, brainwash them to be the most successful, the most beautiful, the very best, to trample the weak unconditionally. You won’t smell the sewage in Herzliya Pituach, and there’ll be no hope for snitches—of that I’m sure. I don’t know if there’s anyone to turn to, and if so, where? This is a police state, with a sticker on the dashboard: “A hundred for you.” But, Mr. Officer, you won’t help me if I don’t have a hundred‑bill for you. A country of smart‑asses who don’t know shit. The state’s visionary even wanted people here to speak German, a banner of assimilation. Now everyone cries, misses the seventies when everyone partied hard. Everyone got confused, so they’re waiting for a revelation; in the meantime they do coke and fantasize about the exile. A shitty generation, and the kids want in on it too. An “excellent” generation— a generation armed with weapons is a fucked generation. We turned paradise into hell. Everyone’s a badman; say something “tainted” and you’ll get stabbed in the belly. No one gives in; you mustn’t give in—what are you, a sucker? Say one wrong word—he’ll cut you like a tire. If I were you I wouldn’t underestimate, because only the strong survive against the metal beast in the Iron Age.