לא מכיר את הדרך, היא מבינה טוב ממני
מה מניע, מפתיע, מגביה אותי או מפיל
מסמנת למי שהייתי ולמי שעודני
קח הצִדה חזק וחשוף ותתחיל להוביל
I don't know the way; she understands better than me.
What moves, surprises, lifts me up or makes me fall,
she signals to who I was and to who I still am.
Step aside — bold and bare — and start to lead.
מצפה שאגיח מרחובות של שתיקה
ואניח לילד לשמוע סיפור
שאפשר לרפא בו כשנותנים נשיקה
ומותר לגלות גם את מה שאסור
Expecting me to emerge from streets of silence,
and let the child hear a story
in which one can be healed when given a kiss,
and it's permitted to reveal even what is forbidden.
היא קוראת לי, יודקו, יום עצמאות שמח
תסתכל, כוכבים כבר דוהים והשמש עולה
השלם השבור לעולם איננו שבע
השבור השלם מתבונן עכשיו בהתחלה
She calls me, Yudko, happy Independence Day.
Look, the stars are already fading and the sun is rising.
The whole that's broken is never satisfied;
the broken that's whole is gazing now at the beginning.
לא פותר תשבצים, לא עסוק בחידות שכאלה
השאלות ששאלתי רובן נשארו בלי תשובה
ממרחק שנות חושך ואור שעשו אִתי דרך
מתקרבת אליי מאותתת לי אהבה
I don't solve crosswords, not busy with riddles like these.
Most of the questions I asked remained without an answer.
From the distance of years of darkness and light that traveled with me,
she draws near to me, signaling to me love.
בקפה בתחנת הדלק אני מזמין וממתין
כשזיקוק יחידי על עוגת הבדידות
מרצד כל הלילה כמו ספק וסכין
ונפרסת גם לי חתיכת עצמאות
At the cafe at the gas station I order and wait,
as a lone sparkler on the cake of loneliness
flickers all night like doubt and a knife,
and a slice of independence is cut for me too.
היא קוראת לי, יודקו, יום עצמאות שמח
תסתכל, כוכבים כבר דוהים והשמש עולה
השלם השבור לעולם איננו שבע
השבור השלם מתבונן עכשיו בהתחלה
She calls me, Yudko, happy Independence Day.
Look, the stars are already fading and the sun is rising.
The whole that's broken is never satisfied;
the broken that's whole is gazing now at the beginning.
