{פתיחה}

{Intro}

הבטחתי לכתוב כשנסעתי ולא כתבתי מזמן עכשיו את כל כך חסרה לי חבל, חבל שאת לא כאן

I promised to write when I left, and I haven’t written for a long time. Now I miss you so much, it’s a pity, a pity that you’re not here.

אחרי שהגעתי ליפו תקוות נולדו מתוך יאוש מצאתי לי חדר וחצי על גג של בית נטוש

After I arrived in Jaffa, hopes were born out of despair, I found myself a one-and-a-half-room place, on the roof of an abandoned house.

יש פה מיטה מתקפלת אם נרצה שלושתנו לישון את אני והילד מול חלון משקיף לים התיכון

There’s a folding bed here, if we want the three of us to sleep, you, me, and the child, facing a window overlooking the Mediterranean.

ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון

And maybe from afar there’s a one-in-a-million chance, and maybe from afar some happiness sneaks up to the window.

{גשר}

{Bridge}

שנת חמישים סוף דצמבר בחוץ מלחמת רוחות השלג צנח כאן לפתע לבן מזכיר לי נשכחות

The year ’50, late December, outside, a battle of winds, the snow suddenly fell here, white reminding me of things long forgotten.

עוד הפצע פתוח לו רק היית איתי עכשיו הייתי פשוט מספר לך את מה שלא יגיד מכתב

The wound is still open, if only you were with me now, I would simply tell you what a letter won’t say.

כאן אם תרצי יש לך בית ואותי יהיה לך המון צחוק ילדים בין הערביים מול חלון משקיף לים התיכון

Here, if you want, you have a home, and you’ll have plenty of me, children’s laughter at dusk, facing a window overlooking the Mediterranean.

ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון

And maybe from afar there’s a one-in-a-million chance, and maybe from afar some happiness sneaks up to the window.

ואולי מרחוק

And maybe from afar

ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון

And maybe from afar some happiness sneaks up to the window.

{אאוטרו}

{Outro}