הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?

Will you hear my voice, my faraway one? Will you hear my voice, wherever you are— A voice calling with might, a voice weeping in my silence, And from beyond time commanding a blessing?

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד

This world is vast, and many are the roads in it; They meet for a moment, then part forever. A man seeks, yet his feet stumble— He cannot find what has been lost.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.

Perhaps my final days are already near; Already near is the day of tears of parting. I will wait for you until my life is quenched, As Rachel waited for her beloved.