אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים
היה זה כבר, רחוק היום
אחד לבן, שני אדום
I will sing you an ancient, old song,
I will sing you a tune about a rose.
Once, years ago,
Two roses, two roses.
It was long ago; the day is far,
One was white, the other red.
בני גן אחד, כשני אחים
צמחו עלה, צמחו חוחים
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום
Children of one garden, like two brothers,
On them, leaves grew; thorns grew.
When morning came, pure in hue,
The white one opened its eyes.
And evening came, the day declined,
The red one closed its eyes.
ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות
כה לבלבו עד באה יד
יד שקטפה שושן אחד
ואין יודע עד היום -
את הלבן או האדום
And at nights, and at nights,
Light breezes blew through them.
Thus they blossomed until a hand came,
A hand that plucked one rose.
And none knows to this day—
Was it the white or the red?
ורק יודעים, כי הנותר
ליבו נשבר, ליבו נשבר...
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים
היה זה כבר, רחוק היום
אחד לבן, שני אדום.
Only it is known that the one who remained,
His heart broke, his heart broke...
It was, years ago,
Two roses, two roses.
It was long ago; the day is far away,
One white, the other red.
