במשעול הרץ הגייאה ראינוה, ידידי במושב קראו לה איה (איה) ובגדוד קוראים לה אי

On the path that runs to the valley, we saw her, my friends; in the moshav they called her Aya (Aya), and in the battalion they call her Ay.

אי, אי, איה, אי אי, יפית בצמותייך הקלועות לך לראשך אי, אי, איה, אי - אי, הלב (אי, הלב) מושך אלייך כי הלב זוכר "יא-שיך"!

Ay, ay, Aya, ay ay, how lovely you are in your braids, braided upon your head; ay, ay, Aya, ay — ay, the heart (ay, the heart) is drawn to you, for the heart remembers "יא-שיך"!

במרחק, באין אגרת עת עם ליל נח הגדוד לכולנו את נזכרת (נזכרת) וכל איש לוחש לחוד:

Far away, with no letter, when, with night, the battalion rests, we all remember you (remember you), and each man whispers apart:

אי, אי, איה, אי אישונייך כמו זית וברוח שמלתך כך זוכרים (כך זוכרים) שדה ובית וקוראים לזה בשמך

Ay, ay, Aya, ay your eyes are like olives, and your dress in the wind— thus we remember (thus remember) field and home, and we call it by your name.

ובשובנו, איה, איה תבחרי את היחיד ואנחנו ב"חבריה" (חבריה) נברכך וכה נגיד:

And when we return, Aya, Aya, you will choose the only one, and we, the comrades, will bless you and thus say:

אי, אי ,איה, אי לא נשאל אותך מדוע רק אותו בחר ליבך זה עצוב, אך זה ידוע (ידוע) - זו היא אהבה, "יא-שיח"!

Ay, ay, Aya, ay we won’t ask you why, it is only him your heart has chosen; it’s sad, but it’s known (known) — this is love, "יא-שיח"!