[בית ראשון] גשם כבר יורד וזה חורף תל אביב חסומה וגם חיפה שב ילד שב, אני אומר לך שב ושנינו נוסעים בדרכי עפר מביט מבעד לזגוגית יש לנו ארץ למה עוד אחת בחוץ שקיעה של יום שני וערבים מתפללים כי איזה חג חבר למין מסע כזה בחורף מסתכל בי רגליו קצרות אבל ראשו חכם שנינו במנוסה, הכל פה זז, אומר לי אתה גם אבא, אתה גם בן אדם מביט מבעד לזגוגית עיניים יש לו רגישות, כן כן מוזר איך האויב הזר נראה לא אנושי וגם פוחד

[Verse 1] Rain is already falling and it’s winter. Tel Aviv is blocked, and Haifa too. Sit, child, sit, I tell you — sit. And the two of us are driving on dirt roads. Looking through the windowpane. We have a country — why another one? Outside, a Monday sunset. And Arabs are praying because it’s some holiday. A companion for such a journey in winter looks at me. His legs are short but his head is wise. The two of us are on the run, everything here is moving, he tells me: You are a father, you are also a human being. Looking through the windowpane. His eyes are sensitive, yes, yes. Strange how the foreign enemy looks inhuman and also afraid.

[פזמון] יש לי אישה, זאת אמא שלך ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים לא נגיע לארץ חדשה לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה

[Chorus] I have a wife — she’s your mother. We’ll drive, we’ll drive, maybe we’ll get there by tomorrow. If we don’t slow down, don’t look, don’t pay attention to the details, we won’t reach a new land. We won’t arrive, we’ll arrive, we’ll arrive at a new land.

[בית שני] שתי כבשים עולות על אם הדרך לא נדרוס אותן, אנחנו לא דורסים שב ילד, שב אני אומר לך שב חלב בשפע זה לא אומר ניסים שולף מצלמה של כיס חושב שגן העדן מדוייק מכחיש שקר לו ומצלם כדי שנזכור מה שהיה קראתי בעיתון על אחת בת מאה שכל חייה עשתה מעשים טובים שב ילד, שב אני אומר לך שב לא כל האנשים נולדו רעים מזמן, היא מתה די מזמן אביך הוא ימות גם יום אחד לא, גן העדן לא קיים אולי קיימת ארץ חדשה

[Verse 2] Two sheep step onto the main road. We won’t run them over; we don’t run things over. Sit, child, sit, I tell you — sit. Plenty of milk doesn’t mean miracles. He pulls out a pocket camera. Thinks that paradise is precise. Denies that he is cold, and takes pictures so we’ll remember what was. I read in the newspaper about a woman a hundred years old who did good deeds all her life. Sit, child, sit, I tell you — sit. Not all people were born evil. Long ago — she died quite a while ago. Your father will also die one day. No, paradise doesn’t exist. Maybe a new land exists.

[פזמון]

[Chorus]

[בית שלישי] גשם כבר יורד וזה חורף פעם זה הכל היה ורוד שב ילד, שב למה להתרפק משהו חורק בזיכרון מביט מבעד לשלטים עיניים יש כדי להסתכל תגיד שואל אותי האם האם יתנו לנו בכלל להיכנס חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי אבי ישן, זקן ומסתגר איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי עכשיו ילדי שלי איתי הולך מביט מבעד לזגוגית יש לנו ארץ - למה עוד אחת? בחוץ שקיעה של יום שני בפנים אני והוא כמו איש אחד

[Verse 3] Rain is already falling and it’s winter. Once everything was rosy. Sit, child, sit — why be nostalgic? Something creaks in the memory. Looking past the signs. Eyes exist to look. “Say,” he asks me, “will they even let us in at all?” I already miss companions for such a journey in winter. My father sleeps, old and withdrawn. With him I walked by way of the eyes I no longer have. Now my child walks with me. Looking through the windowpane. We have a land — why another one? Outside, a Monday sunset. Inside, he and I are like one person.

[פזמון]

[Chorus]