יותר מדי איפור, כמו גם זהבים מקווים להדרך-על בשדרת הכוכבים לחתור, לחתור, לצלוח, שיקח מה שיקח ולא תשמע כאן אף-אחד שמתנצל על כך

Too much makeup, and too much gold Hoping for the fast lane on the boulevard of stars Row, row, to cross—whatever it takes And you won’t hear anyone here apologizing for that

אין מה לדבר על שלום, זה המצב עוד מאז הריב המכוער שלי ברחם עם עשו "יצר לב האדם” כתוב, "רע מנעוריו” החטא עוד מתטפטף על השפה עם החלב

Nothing to talk about when it comes to peace—that’s the state of things Ever since my ugly quarrel in the womb with Esau It is written: “the inclination of man’s heart is evil from his youth” Sin still dribbles on the lip with the milk

הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה לילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה רץ מבית אביו אל בית אמו ועל שכמו שק של אשמה הנה איפשהו כאן החלה איזו מלחמה

The prettiest girl in the kindergarten throws a remark At the hungriest little boy with the broken frame Of his shabby glasses, of his strange loneliness He runs from his father’s house to his mother’s, a sack of guilt on his shoulder Look—somewhere around here some war began

מתיישב לידי כוכבן, מזמין סלט קצוץ זוגות העיניים מתרכזים בו ככה שהוא נעוץ ?אנה יתהלך? אנה ירוץ? אנה יסתתר המלצרית כתבה תסריט אולי איזה משהו יסתדר

A little star sits beside me, orders a chopped salad Pairs of eyes lock onto him so he’s pinned in place Whither will he walk? Whither run? Where will he hide? The waitress wrote a screenplay—maybe something will work out

אין מה לדבר על שלום, זה רק אנושי תמיד יקרוץ לאיזה אח אחד נזיד של עדשים יותר מדי רגליים על אותה אדמת טרשים יותר מדי עיניים על אותם מטר תשעים

Nothing to talk about peace—it’s only human A lentil stew will always wink at some brother Too many legs on the same rocky ground Too many eyes on those same one meter ninety

הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה לילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה רץ מבית אביו אל בית אמו ועל שכמו שק של אשמה הנה איפשהו כאן החלה איזו מלחמה

The prettiest girl in the kindergarten throws a remark At the hungriest little boy with the broken frame Of his shabby glasses, of his strange loneliness He runs from his father’s house to his mother’s, a sack of guilt on his shoulder Look—somewhere around here some war began

הילדה הכי יפה בגן זורקת הערה לילדון הכי רעב עם המסגרת השבורה של משקפיו המרודים, של בדידותו המוזרה אימו נובחת על אביו על היעדרו, על ארנקם המרוקן הנה איזו מלחמה החלה איפשהו כאן

The prettiest girl in the kindergarten throws a remark At the hungriest little boy with the broken frame Of his shabby glasses, of his strange loneliness His mother barks at his father—for his absence, for their emptied wallet Here some kind of war has begun somewhere around here