לפעמים אין לי כוח לסחוב את היום הזה עליי טלפונים וריצות מהבוקר עד הלילה ואין לי מושג איך זה ייגמר ולאן הכול לוקח לפעמים אין בי שקט מיליון מחשבות סוגרות עליי להחליט מה ללבוש אני אפילו לא מצליח אבל אין לי ברירה, צריך לצאת חבל שאת לא כאן להרגיע אותי

Sometimes I don't have the strength to carry this day on me. Phone calls and running around from morning till night, and I have no idea how it will end or where it’s all leading. Sometimes there’s no peace in me, a million thoughts closing in on me. Even deciding what to wear— I can’t manage. But I have no choice—I have to go out. It’s a shame you’re not here to calm me down.

יש לי חבר שאומר שכדאי לי לדבר עם אלוהים במקום לחפש ת'פתרונות שם בירח אבל אני מי אני בכלל? בסך הכול כותב שירים שאוהב אותך מלא אבל את העולם הזה לוקח יותר מדי ללב לפעמים

I have a friend who says I should talk to God instead of looking for solutions up there on the moon. But me— who am I anyway? Just a songwriter who loves you so much, but I take this world too much to heart sometimes.

יש לי חשק לעשות איזה משהו משוגע כמו לברוח איתך אל מקום לא בטוח רחוק מהכול ככה נתקרב, אולי אספר לך מה מרגיע אותי

I feel like doing something crazy, like running away with you to a place not necessarily safe, far from everything. That way we’ll get closer; maybe I’ll tell you what calms me.

יש לי חבר שאומר שכדאי לי לדבר עם אלוהים במקום לחפש ת'פתרונות שם בירח אבל אני מי אני בכלל? בסך הכול כותב שירים שאוהב אותך מלא אבל את העולם הזה לוקח יותר מדי ללב

I have a friend who says I should talk to God instead of looking for solutions up there on the moon. But me— who am I, anyway? Just a songwriter who loves you so much, but I take this world too much to heart.

אבל תמיד כשצריך אותך על באמת אני בודק ואת נמצאת גם אם אין כבר מה להגיד את מחבקת והכול עובר כמו הרוח

But always, when I truly need you, I check and you’re there, even when there’s nothing left to say. You hug me, and everything passes like the wind.