[בית 1]
בהמשך של הרחוב שמתעקל לקראת הסוף
אתה פוגש חבר שלא ראית כבר שנים
ויש שיחה קצרה על שקרה ונעשה
ומשפטים צפויים על חברות והחלפת מילים
בהמשך של השדרה אתה פוגש את הבנות
שפעם בתיכון כל כך אהבת לנשק
אחת דוחפת עגלה כזאת עם ילד מסוים
והשניה קצת מתעניינת על מה עושים ואיך הולך
[Verse 1]
Further along the street that curves toward the end,
you meet a friend you haven’t seen in years,
and there’s a brief talk about what happened and was done,
and predictable phrases about friendship and exchanging words.
Further along the boulevard you meet the girls
whom you used to love to kiss back in high school.
One is pushing a stroller with a certain child,
and the other is a bit interested in what you do and how it’s going.
[פזמון]
ומחלון של המלון זה נראה כמו ציור
כנראה שעוד שניה צועקים לך ואתה תכף מתעורר
[Chorus]
And from the hotel window it looks like a painting,
apparently in another second they’ll be calling out to you and you’ll wake up any moment.
[בית 2]
ואז הגעת אל הים והחול נעים וחם
והרגליים נמתחות לך לעמידה זקופה
במחשבה קצרה על הילדות ועל כמה זה פשוט
ומישהו נוגע עם האצבע בכתף שלך
זה המורה למתמטיקה, זה ששנאת בתיכון
ואיך בכלל הוא מזהה אותך ככה בין כל האנשים
וכן, ולא, ובטח שאני זוכר, ויופי
וכמה שכילד הוא נראה לך יותר מרשים
[Verse 2]
And then you reached the sea and the sand is pleasant and warm,
and your legs stretch into an upright stance,
a brief thought about childhood and how simple it is,
and someone touches your shoulder with a finger.
It’s the math teacher, the one you hated in high school,
and how does he even recognize you like that among all the people?
Yes, and no, and sure I remember, and great,
and how, as a child, he seemed to you so much more imposing.
[פזמון]
אז מחלון של המלון זה נראה כמו ציור
כנראה שעוד שניה צועקים לך ואתה תכף מתעורר
[Chorus]
And from the hotel window it looks like a painting,
apparently in another second they’ll be calling out to you and you’ll wake up any moment.
[גשר]
ואיך אנשים תמיד עוזבים ולא מוצאים את המילים המתאימות לזה
ואשתך בחוץ היא מחכה לך באוטו כבר שעה
ובטח השנים הכי יפות עוד לפניך ואיזה כיף יהיה
בחדר במלון הכי שווה בעיר הזאת אתה נרדם
[Bridge]
And how people always leave and can’t find the right words for it,
and your wife is outside; she has been waiting for you in the car for an hour,
and surely the most beautiful years are still ahead of you and how great it will be,
in a room in the nicest hotel in this city you fall asleep.
[בית 3]
בקצה של המיטה אתה פוגש את הבדידות
מנהל איתה שיחה על הרגלים קבועים
ועשרה סוגי סבון או כדורים לנעורים
וכל מה שאתה צריך בשביל פשוט לישון
ואז החלומות יותר גדולים עם אנשים אמיתיים
כאלה שרוצים לתפוס, לנשוך, להסתכל לך בפנים
ולא כתוב על הקופסא גם לא בפתק שבפנים
והוא יודע מה אתה צריך אפילו בלי ששואלים
[Verse 3]
At the edge of the bed you meet loneliness,
carry on a conversation with it about fixed habits,
and ten kinds of soap or pills for youth,
and everything you need just to simply sleep.
And then the dreams are bigger, with real people,
the kind who want to grab, to bite, to look you in the face,
and it’s not written on the box, not even on the note inside,
and it knows what you need even without being asked.
[פזמון]
אז מחלון של המלון זה נראה כמו ציור
כנראה שעוד שניה צועקים לך ואתה תכף מתעורר
[Chorus]
And from the hotel window it looks like a painting,
apparently in another second they’ll be calling out to you and you’ll wake up any moment.
[אאוטרו]
ואיך אנשים תמיד הולכים להתנפץ על החומות של מה שאין להם
והחיים בחוץ הם מחכים שתנופף בחזרה
ובטח השנים הכי יפות עוד לפניך, הו איזה כיף יהיה
בחדר במלון הכי שווה בעיר הזאת אתה נרדם
[Outro]
And how people always go to smash against the walls of what they don’t have,
and life outside is waiting for you to wave back,
and surely the most beautiful years are still ahead of you, oh, how great it will be,
in the room of the nicest hotel in this city you fall asleep.
