אל מול עיני חולפות עכשיו תמונות
רכבת לילה עמוסת קרונות
בחלונות מוארים
בתמונה אחת עוד ילד
באחרת גג ודלת
כה מוכרים
Before my eyes images now pass,
a night train laden with carriages,
in illuminated windows.
In one picture still a child,
in another, a roof and a door,
so familiar.
אני רואה ספסל ותחנה
ויד מונחת על כתף קטנה
וחיוכים חמים
מישהו עצום עיניים
הצוחק עד לב שמיים
נער תמים
I see a bench and a station,
a hand resting on a small shoulder,
and warm smiles.
Someone with eyes closed,
laughing up to the heavens,
an innocent boy.
איזה עולם מוזר
עולם מוזר
What a strange world
A strange world
שפתיים לוחשות באפילה
רואה ולא שומעת אף מילה
לפני הנשיקה
איך שימרנו את הטעם
איך הלב הכה כמו רעם
עד השתיקה
Lips whisper in the dark,
I see and do not hear a word,
before the kiss.
How we kept the taste,
how the heart pounded like thunder,
until the silence.
איזה עולם מוזר
איך הזמן שלי נוסע
ואני היטב יודע
איש לא חזר
אל קו ההתחלה
זוהי רק משאלה
What a strange world
How my time travels
And I know full well
No one has returned
To the starting line
It is only a wish
