כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים

Because you stormed over me, forever I will shield you. In vain I will raise a wall for you, in vain set up doors! My longing is toward you, and toward me—your garden, and my body reels, bereft of hands.

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

To the books—only the sin and the judge. Sudden forever, my eyes in you are dazed, while in the street a fighter bleeds raspberry sunsets. Bind me into sheaves.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך

Do not beg those who shrink from drawing near. Alone I will be, in your lands, a wayfarer. My prayer asks for nothing; my single prayer says: here—take.

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

To the edges of sorrow, to the springs of night, in iron streets, empty and long, my God commanded that you carry to your little ones, out of my great poverty, almonds and raisins.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

Good that your hand still seizes our heart. Do not pity it in its urge to run. Do not let it darken like a room without the stars that remained outside.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת שם רקיע לח את שיעולו מרעים שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים

There the moon blazes like a slaughteress’s kiss; there the damp firmament thunders its cough; there a sycamore will drop a branch to me like a kerchief, and I will bow to her and lift it.

ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות

And I know that to the beat of the drum, in cities of trade, deaf and aching, one day I will still fall, head-wounded, to pluck this smile of ours from among the chariots.