זהו שיר ישן על אניטה וחואן גבהו עשבי הזמן והשושן פרח עם החוחים הם שייכים עכשיו למלאכים

This is an old song about Anita and Juan the grasses of time have grown tall and the rose bloomed with its thorns they now belong to the angels

אניטה לחואן חיכתה אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה פתאום הקיץ תם אך לא ייתם סיפור אהבתם

Anita waited for Juan but he was late to pluck the pomegranates of her love he has not yet sipped from the goblets of her lips suddenly the summer was over but their love story will not end

זהו כל השיר הוא שייך לחלומות שיש לאנשים שאיחרו לפרוח באביב שלא למדו את שפת האוהבים

This is the whole song it belongs to the dreams that people have who were late to blossom in the spring who did not learn the language of lovers

ההם שלא נולדו בזמן אבל איזו אניטה מחייכת בלבבם אותו חואן אותה האהבה פתאום הקיץ תם אך לא ייתם סיפור אהבתם.

those who were not born in time but some Anita smiles in their hearts the same Juan, the same love suddenly the summer was over but their love story will not end.