סופת החול הזאת הייתה
קשה ומטלטלת
מפתיעה, מערפלת
איך אפשר היה לראות
לרוץ או לעצור
לצלול או לעבור
גם זה קורה
This sandstorm was
harsh and unsettling,
surprising, blurring.
How could one even see,
run or stop,
dive or get through—
that happens too.
יכולתי אז להתרסק
אבל היו ידיים
מלא מלא ידיים
שלובות, שלובות שם מסביבי
בעדינות משכו
שטפו, עטפו אותי
נישקו לי את החול
גרגר, גרגר מפי
I could have crashed then,
but there were hands,
so many hands,
interlaced, interlaced around me.
Gently they pulled,
washed, wrapped me,
kissed the sand off me,
grain by grain from my mouth.
אני לא מוותרת על אהבה
לא וויתרתי
לא נכנעת הפעם לאכזבה
לא איחרתי
אני לא מפחדת יותר לסעור
לא הסתרתי
אני לא מוותרת על תשוקה לבעור
לא וויתרתי
I’m not giving up on love—
I didn’t give up.
This time I won’t yield to disappointment—
I wasn’t late.
I’m no longer afraid to rage—
I didn’t hide.
I’m not giving up the passion to burn—
I didn’t give up.
עכשיו בהיר לי כבר
עכשיו מותר
Now it’s already clear to me
now it’s allowed
סופת החול הזאת הייתה
קשה ומטלטלת
מפתיעה, מערפלת
אולי כל זה חייב להיות
בחרתי בי שמחה
יודעת ופקוחה
גם זה קורה
This sandstorm was
harsh and unsettling,
surprising, blurring.
Maybe all this had to be.
I chose joy within myself,
knowing and clear‑eyed.
That happens too.
וזה בטוח לא מושלם
אבל אני לומדת
עולה ויורדת
שום דבר לא מאיים
נינוחה בתוך גופי
הזמן שוטף אותי
מנשק לי את החול
גרגר, גרגר מפי
And it’s certainly not perfect,
but I’m learning,
rising and falling,
nothing threatens,
at ease within my body,
time washes over me,
kisses the sand off me,
grain by grain from my mouth.
עכשיו בהיר לי כבר
עכשיו מותר
Now it’s already clear to me
now it’s allowed
