"האם ראית את הסוס הנהדר הזה?
רוץ אל היריד מהר וקנה לי סוס כזה
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב"
כך אמר לו הפריץ, למושקה הסייס
ונתן לו מאה רובל שייצא מיד
"Have you seen this splendid horse?
Run to the fair quickly and buy me such a horse
with a spot on the forehead
and a spot on the back
and a silver strand shining in the tail"
So said the landlord to Moshke the stableman,
and gave him a hundred rubles to set out at once.
הולך לו מושקה ליריד ואוי איזה מזל
ליד פונדק עומד לו גוי עם סוס לבן כנ"ל
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב
והגוי, בחור צעיר, ניצב לו והוזה
ומתחת לשפמו הוא שר ניגון כזה:
Moshke goes to the fair — oh, what luck!
By the inn stands a gentile with a white horse as described,
with a spot on the forehead
and a spot on the back
and a silver strand shining in the tail.
And the gentile, a young fellow, stands there daydreaming,
and under his mustache he sings a tune like this:
"נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה"
כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה:
"תשלם לי קודם
כמו שמקובל
מחירו של הניגון הוא חמישים רובל"
מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד
ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד
"Please teach me the song, do me a favor,"
so says Moshke to him, and the gentile replies:
"Pay me first,
as is customary,
the price of the tune is fifty rubles."
Moshke takes out his purse and pays at once,
and after a minute they both sing as one.
השירה חלפה עברה ומושקה אז נזכר:
"הי, בכמה יעלה לי זה הסוס הנהדר?
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב"
The singing passed and was over, and Moshke then remembered:
"Hey, how much will this splendid horse cost me?
with a spot on the forehead
and a spot on the back
and a silver strand shining in the tail"
"מאה רובל" סח הגוי ומושקה אז משיב:
"חמישים שילמתי כבר, אתן עוד חמישים"
"לא לא ולא צוחק הגוי פה יש מסחר הגון
תמורת החמישים קיבלת כבר את הניגון
זה לא הולך ביחד
ושיר אינו חינם"
"A hundred rubles," said the gentile, and Moshke replies:
"I've already paid fifty; I'll give another fifty."
"No, no, no," laughs the gentile, "here business is fair:
for the fifty you already got the tune,
it doesn't go together,
and a song is not for free."
הצניע מושקה את צרורו והסתלק משם
טייל בין דוכני השוק לרגע לא עמד
ולעצמו זימר הוא את השיר אשר למד:
Moshke tucked away his purse and left,
strolled among the market stalls, not stopping for a moment,
and to himself he hummed the song he had learned:
ממש מעבר ליריד א-הו איזה מזל!
עומד לו גוי אחר בכלל עם סוס לבן כנ"ל
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב?
והגוי משמיע שיר הקשיבו ושמעו
מן ניגון שהוא המשך של הניגון ההוא:
Just beyond the fair — ah, what luck!
There stands another gentile altogether with a white horse like before,
with a spot on the forehead
and a spot on the back
and a silver strand shining in the tail?
And the gentile sounds a song — listen and hear —
a tune that is a continuation of that previous tune:
"נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה"
כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה:
"תשלם לי קודם
כמו שמקובל
מחירו של הניגון הוא חמישים רובל"
מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד
ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד
"Please teach me the song, do me a favor,"
so says Moshke to him, and the gentile replies:
"Pay me first,
as is customary,
the price of the tune is fifty rubles."
Moshke takes out his purse and pays at once,
and after a minute they both sing as one.
וכשגמרו לשיר שוב הוא נזכר:
"הי, כמה יעלה לי זה הסוס הנהדר
עם כתם על המצח
וכתם על הגב
ושערה של כסף זוהרת בזנב?"
And when they finished singing, he remembered again:
"Hey, how much will this splendid horse cost me
with a spot on the forehead
and a spot on the back
and a silver strand shining in the tail?"
"מאה רובל", סח הגוי ומושקה "אי אי אי
חמישים שילמתי ואוסיף את מגפי"
"לא לא ולא הסוס לחוד מאה רובל עולה
חמישים שילמת לי על הניגון הזה"
"A hundred rubles," said the gentile, and Moshke: "Ay-ay-ay,
I've paid fifty, and I'll add my boots."
"No, no, no, the horse alone costs a hundred rubles,
the fifty you paid me was for this tune."
חוזר לו מושקה בלי הסוס והפריץ אהה
חובט בו וזורק אותו מתוך האחוזה
עם כתם על המצח וכתם על הגב
ואחריו מגורשים אישתו וילדיו
ובדרכים בין כפר לכפר בין יער לבין עיר
גם ברעב וגם בכפור הם לא חדלו לשיר:
Moshke returns without the horse, and the landlord — ah! —
beats him and throws him out of the estate,
with a spot on the forehead and a spot on the back,
and after him his wife and children are expelled.
On the roads, from village to village, between forest and town,
even in hunger and in frost, they did not stop singing:
ויום אחד אחרי שנים הגיעו בדרכם
אל עיר הפלך בה ישב הרב המפורסם
הרב ישב בנחת נעץ בהם מבט
יצאו אז כוכבים שלושה של מוצאי שבת
שאל "מנין באתם ולאן תלכו ללון?"
והם ניסו לומר לו אך יצא להם ניגון:
And one day, after years, they came along their way
to the provincial town where the famous rabbi resided.
The rabbi sat calmly and fixed his gaze on them;
then the three stars of the close of Shabbat appeared.
He asked, "From where have you come, and where will you go to lodge?"
And they tried to tell him, but what came out was a tune:
צחקו סביב האברכים צחקו החסידים
אבל אצל הרב במצח זעו הורידים
היכה הרב על שולחנו
ובקולו הרעים:
"האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים?
הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד
אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"
Around them the young scholars laughed, the Hasidim laughed,
but on the rabbi's forehead the veins swelled.
The rabbi struck his table
and thundered in his voice:
"Are you truly deaf? Do you not hear?
It is this very tune we have always awaited;
this we will sing when Messiah son of David comes."
