ממזרח ומים ומכל האפסיים מכפי ישימון ומנבך המים בוערים לבבות, מושטות הידיים הביתה

From the east and the sea and from all the ends, from the edge of the wilderness and the heart of the waters, hearts ablaze, hands outstretched — homeward

ומה אש הרובים ואימת בור הכלא מחשכי מצולה ושיני צור הסלע לנשמת יהודי שבוית אור הפלא הביתה

And what are rifle fire and the dread of the prison pit, the darkness of the deep and the flint-teeth of the rock, to the soul of a Jew, captive to the wondrous light — homeward

אם אמות בספינה התועה הנודדת גויתי הושלכה אל תהום הנחרדת עוד אשוב בדרכי האחת המיוחדת הביתה

If I die on a ship, wandering, drifting, my body was cast into the shuddering abyss — still I shall return by my one, unique road — homeward

ועטור עשב-ים לראשי כמקלעת בעיניים כבויות מצניעות את הלהט אתרפק על החוף בדממה משוועת הביתה

And wreathed with sea-grass upon my head like a garland, with quenched eyes that modestly veil the blaze, I will cling to the shore in a silence that cries out — homeward

וראיתם את דמותי בענן הנוסע וראיתם את דמותי באור יום הגווע וקולי ירדפכם לא נוחם לא רוגע הביתה.

And you will see my image in the traveling cloud, and you will see my image in the dying light of day, and my voice will pursue you, uncomforted, unquiet — homeward.